לספר סיפור

  • "שום דבר לא קורה פעמיים ומאום פעמיים לא קרה. לכן נולדנו בלא כל הכנה. וגם נמות בלא שיגרה."
    ויסלבה שימבורסקה-שלהי המאה (תרגום רפי וייכרט)

לפני חודשיים התחלתי לכתוב את הבלוג הזה, היו לי כל מיני כוונות מאחורי הכתיבה רובן נסתרות לי, העיקרית שבהן היא התשוקה, התשוקה לכתוב, לספר סיפור, להציג את נקודת המבט הפרטית שלי על המציאות.
כשהחלטתי לכתוב את הבלוג הזה קבלתי החלטה מעשית אחת לפרסם פוסט כל שלושה שבועות, אחרי שלושה פוסטים לא עמדתי בה. הייתי מאוד שבע רצון משלושת הפוסטים הראשונים ואז נתקעתי, עברו שבועיים מאז שהייתי אמור לפרסם פוסט ו…כלום, נתקעתי, חמישה שבועות אני יותר מוחק מכותב, לא מצליח לכתוב.
למה זה צריך לעניין איזה שהוא קורא? למה שלמישהו יהיה אכפת ממחסום הכתיבה שלי? כנראה שלא. אבל לי אכפת, לי זה חשוב ולכן אני לוקח את הסיכון (הלא גדול מן הסתם, כי כבר כמה קוראים יש לי) בלשעמם ולהכניס גם את הדברים הללו לתוך הכתיבה, לבלוג. אני מאמין שככל שאני (או כל אדם אחר, כנראה) עושה את מה שהוא אוהב גם (ואולי בעיקר) עם הוא לא במיטבו (ואפילו רחוק מכך)  הוא משנה ולו רק בקורטוב את המציאות שבה הוא מתקיים, או לפחות לא נותן למציאות לשנות אותו. יש (לאמונתי) בעשיית הדברים האהובים על אדם איזו שהיא נקיטת עמדה, איזו שהיא העמדת גבולות בינו לבין המציאות, איזו שהיא נכונות לעמוד גם במציאות קשה ואפילו בלתי נסבלת, פרטית או כללית. ברגע שאדם עוסק ולו במקצת בדברים שהוא אוהב לעשות העולם שמסביבו נסבל (בלשון המעטה) הרבה יותר. ואני אוהב לכתוב ויש בי תשוקה חזקה ליישר את מילים הללו מול עיניי, יתכן מאוד שהייתי צריך לשמור את הדברים הללו ביני לבין עצמי, לכתוב אותם באיזו מחברת אישית (תאמינו לי שעשיתי זאת, ולא אחת) ולא להטריד את מנוחתם של אנשים טובים שבחרו לקרוא את מה שאני כותב (וכן גם לי זה מרגיש חרטוט לא פעם). אבל אני מרגיש שאין לי הרבה ברירה, מילים שנשלחו לחלל העולם מהדהדות בחזרה באלף ואחת דרכים גם בשבילי וגם (אולי פה, אולי שם, מתי מעט) גם בשביל מישהו אחר (ואני מקווה שזו לא יומרה גדולה מידי). גם עם מדובר בעוד סתם חירטוט יכול להיות שמישהו, אי-שם יכול לדוג בעבורו איזה שהיא מילה או שבר של משפט.
ראשיתו של הבלוג הזה היה ברצון שהתעורר בי לחלוק איזה שהוא תהליך (ושאני עדיין וכנראה לתמיד בתוכו)  שעברתי, תהליך שהאיר בי את ניצוץ הכתיבה. תהליך שהחל עם זיהוי שמצבי האישי אינו טוב ושהוא לא הולך להשתפר. חלק מהזיהוי הייתה ההכרה שאירועים טראומטיים שעברתי בשרותי הצבאי אי-שם בתחילת שנות השמונים היוו טריגר לאובדן כיוון ודרך. אבל הרגשתי (ואני עדיין מרגיש) שיש לי חובה לומר לעצמי שהאירועים הללו אינם עומדים לבדם בחיי ואי אפשר (ואפילו לא נכון) לתלות בהם כל מהלך בדרכים שהלכתי בהן. האירועים הם חלק מרצף החיים שלי, הייתה (ועדיין יש במידה מסוימת) להם השפעה חזקה על חיי. אבל אני מאמין שאני (בדומה לכל שאר התודעות ביקום, כנראה) חי חיים מורכבים יותר שאירוע או אירועים, דרמטיים ככול שיהיו, לא יכולים לצבוע את חיי לחלוטין בצבעם. זה בשבילי גם הייתה אחת הנקודות החשובות בדרך לשינוי נקודת המבט שלי על המציאות: שהאירועים הללו, קשים ככול שהיו מבחינתי אכן קרו והצלקות מהם הן עובדה קיימת אבל יש בכוחי וביכולתי להתמודד ולהתגבר על הסימפטומים שלהם ואפילו להפך: חוסר הרצון להיכנע לצלקות הללו עזר לי לנוע, לחפש את מקומי בעולם לפגוש אנשים מרתקים ולגלות זוויות מבט שיתכן שלא הייתי מגיע אליהן אחרת, להבין שבעבורי לחיות זה מסע מרתק (עם כי לא קל לעיתים) ושיש, אפילו לי, מה לומר ליקום, גם עם זה בטל בשישים לעומת גודל היקום.
לכתיבה ולבלוג הזה אין מטרה להביא לי מרפא, למעשה ככול שאני כותב יותר אני מרגיש שהמילים הללו פחות שייכות לי ויותר לעולם, אני רק מקליד אותן, הן עוברות דרכי, מסתדרות להן בצורה מסוימת וממשיכות הלאה ומי שירצה יאסוף מי מהן. הכתיבה כשלעצמה היא חסרת מטרה, אני כותב כי אני אוהב לכתוב, כי זו התשוקה שלי. יש לה השפעה עלי (גדולה אפילו) אבל היא לא מטרה בפני עצמה, היא חלק מעצם החיים בעבורי, היא הורד שלי באותו פתגם מפורסם, אבל לא רק. אני מאמין (או רוצה להאמין) שעצם הקיום הפרטי של כל אחת ואחד מאתנו הוא מכלול, שאין דבר אחד או כיוון אחד שהוא הסיבה לחיינו, שיש אינספור סיבות גלויות ונסתרות ומשתנות ובאותו הזמן בדיוק שאנחנו לעצמנו היצורים הכי פרטיים (ובודדים) ביקום אנחנו חלק ממארג מפותל, הרמוני ודיס-הרמוני בעת או בעונה אחת של מערכות יחסים, שכל כמה שאנחנו אותם יצורים אוטונומיים שנולדים ומתים לבדם אנחנו חלק משלם לא מושלם, אנחנו חלק מתנועה שאנחנו לא תמיד מבינים אותה והתנועה הפרטית שלנו בתוך התנועה הכללית יוצרת את השלם הגדול ונוצרת ממנו…
וואו זו באמת הייתה חפירה מוגזמת…שבוע נעים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s