הסיפור שהיה, כנראה

ישנם רגעים, בודדים, בחייו של אדם שבהם נדמה שהזמן (במשמעותו האנושית) עוצר מלכת, עומד דום על עמדו. לרוב רגעים שכאלה נחרטים עמוקות בזיכרון, יושבים ארוזים ומהודקים בפינה בתוך המוח ומחכים לזמן שבו יכלו להשלף. עובדת היותם רגעים שכאלה (רגעי על-זמן הייתי רוצה לכנותם) מתקיימת כמעט תמיד בדיעבד, לעיתים שנים לאחר שהתקיימו בעולם מתחוור לחווה אותם שהם כאלה. לעניות דעתי  ותפיסתי את המציאות שבה אני מתקיים, חוויתי גם אני מספר רגעים שכאלה (יש בי הסתייגות מסויימת מאמירות כלליות על "החיים" ולכן רוב רובו של הבלוג יעסוק בי ובחוויותי) רובם הפכו עם הזמן לחומר גמיש אשר עוצב על ידי תודעתי כרצונה וכצרכיה, אבל לפחות שניים מהם חיים בתוכי (בנפש? בגוף?) כמו שחוויתי אותם אי אז לפני שנים רבות. הרגעים האלה (שונים באורכם ופרטיהם) הם כנראה נדבך מרכזי בהוויה שלי לאורך שנים וחלק בסיסי במה שהוא הטראומה שלי או כפי שאני נוהג לכנותה ביני לבין עצמי: הלם הקרב שלי.

זהו הבסיס לסיפור. הבסיס לבלוג שבו אנסה לספר סיפור, סיפור המסע האישי שלי מהטראומה, דרך  ההשלכות שלה על חיי (מה שנהוג לקרוא הפוסט-טראומה) ועד למאבק הארוך והמתיש להתגברות וליציאה לחיים חדשים (לא זו לא קלישאה) עצם כתיבת הבלוג היא חלק באותו המאבק, באותה הדרך בחזרה לחיים. אני אוהב לכתוב ואני אוהב להבין (לנסות לפחות) כיצד דברים פועלים. הכתיבה והפומביות שלה היא עוד דרך שבה אני מנסה לפרק את הטראומה ואת תוצאותיה מתוך תקווה ואמונה (ואפשר לומר גם מתוך ידיעה) שזה עוד נדבך, עוד קומה בדרך אל האור שבקצה…האור שמאפשר חיים. והייתי מאוד רוצה  שהסיפור שלי יכול ולו בקמצוץ להאיר גם עבור אחרים.

2 מחשבות על “הסיפור שהיה, כנראה

  1. יש רגעים בחייו של אדם, בהם הוא או היא עומדים בשקט ומורידים את הכובע הדמיוני בפני אחרים. וגם מודים. על היכולת ועל ההעזה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s